סמכויות הרשות המחוקקת והרשות המבצעת חוק המעבר קבע , כי הממשלה הזמנית תתפטר מיד לאחר בחירת הנשיא , אולם תמשיך בתפקידה עד שתוקם ממשלה חדשה , הכוללת ראש ממשלה , ומספר שרים מתוך חברי הכנסת או מחוצה לה , שתזכה באמון הכנסת . הממשלה — נקבע עוד — גם תישא באחריות משותפת בפני הכנסת , אך כללים הנובעים מכך נוסחו מאוחר יותר . נעשו , אם כן , שינויים מרחיקי לכת בשיטת הפעולה שאפיינה את הממשלה הזמנית . בעבר , הגוף המחוקק היה יכול לקבוע את המדיניות הממשלתית , ולתבוע מהממשלה שתוציא את החלטותיו אל הפועל . על פי החוק החדש , היה הגוף המבצע תלוי באמון הגוף המחוקק . הבעת אי אמון בממשלה מחייבת אותה להתפטר , והדבר הקנה לגוף המחוקק כוח שלא היה לו בתקופת הממשלה הזמנית . למעשה , החוק החדש נתן לממשלה מרחב גדול יותר ליזום ולבצע את מדיניותה , בלי להיות חופשית לגמרי מפיקוח הגוף המחוקק . חוק המעבר קבע פורמאלית את ייסודה של מערכת פרלמנטארית , המשלבת סמכויות ביצוע וחקיקה , עם ממשלה שהיא בעלת דומינאנטיות אפקטיבית : את קיומו של בית אחד בלבד ; את ריכוז סמכויות הביצוע בידי הממשלה , ואת עליונות בית המחוקקים . למרות שבאורח תיא...
אל הספר