המטרות הישראליות במבחן הפלישה הבין־ערבית

• המצרים נעצרו בסוף מאי באיסדוד ( לא הרחק מאשדוד של ימינו , שנוסדה רק ב . ( 1955 כאן התבססו והדפו את התקפת חטיבת 'גבעתי , ' אבל לא חידשו עוד את ההתקדמות צפונה , אלא היטו מאמצם לניתוק הנגב . לפני ההפוגה אמנם מתחו רצועת ניתוק בציר מג'דל-בית ג'וברין-חברון . רק הלגיון דבק במגמת ההכרעה . הוא פתח במתקפה בתוך ירושלים וניתק את הכביש המוביל העירה בלטרון . ב 1 ביוני שיגר הלגיון כוח ללוד ולרמלה . מגמתו לא היתה לזנק לעבר תל אכיב , אלא לשלול מנאמני המופתי את מאחזם הטריטוריאלי האחרון ( חסן סלאמה , שפיקד על הערים , נפצע ב 30 במאי ומת . ( הדבקות של צבאות ערב במטרת ההשמדה גרמה לכך , שנשמט מידיהם אף הסיכוי להשיג את המטרה המוגבלת — קיצוץ . הסורים , הלבנונים ו'צבא ההצלה' יכלו לנתק את אזור החולה , אילו פעלו בכיוון זה מלכתחילה ובמתואם . בנגב ריכזו המצרים את מאמצם בציר החוף ( והניחו ל'אחים המוסלמים' לעלות בציר משני לבאר שבע ולחברון . ( אילו תקפו את ניר עם בריכוז כוחות כפי שהשקיעו ביד מרדכי , היו משתלטים על מקורות המים ומנתקים את הדרכים למרחב היהודי הנצור . כשהתפרסו ברצועת הניתוק , שרב ביקשו 'לתפוס מרובה ,...  אל הספר
יד יצחק בן-צבי