פרק ג' — במצור שנות רעב וירידה ענות מלחמת העולם הראשונה ( 1918—1914 ) היו שנות ניסיון קשות לתושבי הארץ . היישוב העברי , שכלכלתו היתר , תלויה בעיקרה בגורמי חוץ , נותק ממקורות פרנסתו . המשבר הכלכלי הלך והעמיק מיום ליום , ובשתי שנות המלחמה האחרונות שרר רעב בארץ . האיבה המדינית שרחשו שליטי תורכיה לציונות סיכנה את קיומו הפיסי של היישוב . השמדת בני האומה הארמנית בתורכיה בשנים ההן היתה אות אזהרה ליהודים באדץ-ישראל . ראשי היישוב ומנהיגי התנועה הציונית הציגו לפניהם בשנות המלחמה מטרה עיקרית אחת , והיא — קיום היישוב ושמירתו מפני חורבן והשמדה . עסקנים ושתדלנים חירפו נפשם והתייצבו בפני שליטי הצבא העריצים של תורכיה , שבמצבי רוחם המשתנים תלוי היה גורל היישוב לשבט או לחסד . הם ביקשו את עזרתם של מדינאי חוץ , שלקולם ולדעתם נודעה עדיין השפעה בקושטא , ועוררו את בני העם היהודי בתפוצות , ובייחוד בארצות הברית , להושיט יד אהים . היישוב היהודי הועמד במבחן כלכלי ומדיני חמור ועמד בו . ארגונו של יישוב זה , עם כל חוסר שלמותו , הצילו בשעות הקשות של המלחמה . אמנם אלפים גורשו , יצאו וברחו מן הארץ , אלפים מתו ברעב ובמ...
אל הספר