הגדרת התקופה , המסגרת הכרונולוגית והמקורות הגדרתה המקובלת של התקופה כ'תקופת שיבת ציון' נובעת מן ההשקפה שלאחר המשבר של חורבן ממלכת יהודה והליכת העם בגולה , השיבה מבבל קובעת שלב חדש בתולדות ישראל . השקפה כזאת תופסת את המציאות ההיסטורית בארץ ישראל בעקבות החורבן והגלות כמצב שנוצר בו הפסק גמור ברצף ההיסטורי . הרצף חודש רק כחמישים שנה לאחר מכן וראשיתו נעוצה בהכרזת כורש , שבעקבותיה נוצרו התנאים _לישיבת ציון' ונתממשה תקומת ישראל . השקפה זו מקובלת על היסטוריונים רבים , אך מקורה ועיקר ביסוסה בתיאור ההיסטורי של ספר _עזרא נחמיה . ניתן לומר כי הנחותיה ההיסטוריות הן שתיים : תפיסה של שבר ברצף ההיסטורי בארץ ישראל , והתחדשות שנבעה כל כולה מבחוץ . אך ספק אם השקפה כזאת , לפחות במלוא היקפה ולפרטיה , הולמת את המציאות ואת הסבירות ההיסטורית . הדיון המלא בשאלה זו אין מקומו כאן , אך בהמשך נעלה הרהורים אחדים הנוגעים בה . מה הם הגבולות ההיסטוריים המדויקים של התקופה ? כאמור , מקובל לראות את תחילתה בהכרזת כורש בשנה הראשונה למלכותו ; אך מתי יש לקבוע את סופה ? ומה התקופה הבאה אחריה על פי אותה דרך הגדרה ? דומה שלא ני...
אל הספר