מעבר למלחמה בפולשים ערביים סדירים כבר במרוצת שנת 1946 התברר להנהגה הציונית , שאם תפנה בריטניה את כוחותיה מארץ ישראל ותוותר על המאנדאט , ייחשף היישוב היהודי לפלישת צבאותיהן הסדירים של מדינות ערב השכנות . הנתון שלא היה ידוע היה , באיזו מידה תשתתפנה כל מדינות ערב בפלישה ומה תהיה מידת התיאום שתשרור ביניהן במהלך מעין זה . סכנת הפלישה הערבית למן כינוסי הליגה הערבית בוועידת קהיר ( מאי ( 1946 ובוועידת בלודאן בלבנון ( יוני ( 1946 החל להסתמן הקו המדיני האסטראטגי של מדינות ערב : נכונות לסייע לערבים הפלסטינים במלחמתם נגד היישוב העברי על ידי משלוח כספים , נשק ומתנדבים , בלי להסכים עדיין על פלישה צבאית לארץ ישראל . המידע על ההחלטות החסויות שהתקבלו בוועידות אלו הגיע לידיעת ההנהלה הציונית באמצעות אנשי המודיעין , וזו התייחסה לסכנת הפלישה בחומרה רבה . ההנהגה הציונית ראתה אפוא את האפשרות של פלישת הצבאות הסדירים של מדינות ערב כאפשרות ודאית שנה תמימה קודם שהועלתה תכנית הפלישה בצורה ברורה ורשמית על סדר היום של מוסדות הליגה הערבית ( אוקטוברדצמבר , ( 1947 ושנה וחצי לפני שהליגה הערבית החליטה באורח סופי על ביצו...
אל הספר