הכמיהה לעיר העתיקה

הכמיהה לעיר העתיקה העיר העתיקה של ירושלים , והרובע היהודי ההרוס שבה , היו כל אותן שנים בידי ירדן , ומבחינת הישראלים , והירושלמים בראשם - אין יוצא ואין בא בהם . אך השנים שחלפו לא עמעמו את הכמיהה אליהם . היה מי שקיווה כי באחד הימים יתרצו הירדנים ויקבלו כלשונו את סעיף 8 בהסכם שביתת הנשק , שהתיר ביקור ישראלים ברובע היהודי וברחבת הכותל המערבי . עד שיקרה הדבר , מקובל היה על הירושלמים להשקיף מנקודות תצפית שונות , בשבתות ובימים טובים וגם בימי חול , על הרובע החרב . כך אפשר היה לראות קטע קטן מהכותל ממדרון 'הר העצה הרעה' שבדרום העיר , למרגלות ארמון הנציב ובסמוך לשטח ההפקר . גם מגג בית ההסתדרות ברחוב שטראוס נתגלה מראה יפה של העיר העתיקה , ובעיקר טובה היתה התצפית מגג מנזר נוטרדם שממול השער החדש , ומהר ציון , שחלקו הישראלי היה סמוך לחומת העיר העתיקה ולרובע היהודי החרב . אנשי הרוח , הסופרים והמשוררים כתבו על חלקה הבלתי מושג של ירושלים - מי בצער , מי בהשלמה ומי בתקווה שלא ירחק היום וניתן יהיה לחזור אליו . המשורר יצחק שלו כתב בספרו ' אוחזת ענף שקד ' את השורות הבאות : ' זה עידן לא ירדתי ברחוב היהודים , ...  אל הספר