בימים הבאים פשטו המהומות לכל חלקי ירושלים . השכונות היהודיות והערכיות היו שלובות אלה באלה . עד מהרה פינו תושבים יהודים וערבים את האזורים המעורבים והתרכזו בשכונות בטוחות יחסית לכל אחד מהצדדים . היזמה היתה בשבועות הראשונים בידי הערבים , בעוד היהודים מתאמצים להגן על שכונותיהם ועל דרכי התחבורה . נסיעה בשיירות לא חלפו ימים מעטים וירושלים היהודית הושמה במצור חלקי . הנתיב הראשי לעיר , כביש תל אביב-ירושלים , עבר בחלקו הגדול באזורים שבשליטת הערבים . כל נסיעה היתה בבחינת סכנת מוות . מתחילת דצמבר 1947 נורו יריות אל כל כלי רכב יהודי שעשה דרכו לירושלים וממנה . כדי לצמצם את הסיכון החלו המכוניות לנוע בשיירות . בראשית ימי השיירות היו המלווים , אנשי ה ' הגנה , ' נוסעים במכוניות פתוחות , כשנשקם מוחבא - מחשש חיפוש בריטי ומפורק לעתים על גופן של צעירות , ואלה מיהרו להרכיבו בפרוץ היריות . לאחר מכן הועמדו לרשותם שריוניות מתוצרת עצמית של מסגריות בערים ובקיבוצים . האוטובוסים ותאי-הנהג של המשאיות שוריינו בלוחות מתכת דקים שביניהם הונחו לוחות עץ , סגולה לעצירה של כדורי האויב , ולו במידת-מה . זו הסיבה שאותם משוריי...
אל הספר