מקלרמון לירושלים בשליש הראשון של המאה הי"א היו הנוצרים במרכז אירופה ובמערבה שרויים בהתרגשות גדולה . רווחה אמונה כי מקץ המילניום ( אלף שנה לצליבת ישו , ( בשנת , 1033 יגיע יום הדין - ישו ישוב ויופיע , ותחל תקופה חדשה בתולדות האנושות . יום זה חלף , ודבר לא אירע , אולם פגעי טבע , אסונות מידי אדם ומאבקים בין הקיסרות לאפיפיורות , שרווחו בשנים הבאות , חיזקו את התחושה שימי הרעה אינם אלא אקדמה לביאת המשיח . העלייה לרגל למקומות קדושים , ובראש וראשונה לירושלים הקדושה , נחשבה למצווה דתית מן המעלה הראשונה . ואכן זרם הצליינים הנוצרים הלך וגבר במהלך אותה מאה , והוא השתלב היטב בתופעה שטרם נראתה כמותה עד אז - מסע צלב המוני מאירופה לארץ-ישראל ולירושלים . ירושלים היתה טבועה עמוק במסורת הנוצרית זה למעלה מאלף שנה . במאה השביעית היא נפלה בידי המוסלמים , אך צליינים נוצרים מזרחיים ולטינים - בשנת 395 חולקה הקיסרות הרומית למזרחית ומערבית . קונסטנטינופול הפכה לבירת החלק המזרחי ומרכז הכנסייה הנוצריתהאורתודוקסית , ורומא היתה למרכז הקתולים . היוונים-האורתודוקסים היו העדה הנוצרית הגדולה ביותר בארץ-ישראל , והקתולים נ...
אל הספר