התקופה הצלבנית והאיובית ערב סיומה של המאה הי"א , ביולי , 1099 נפלה ירושלים פעם נוספת בידי כובש . כמו הרבה מכובשי העיר גם הצבא הצלבני שפרץ את חומותיה , התאכזר ליושביה - טבח , הרס ושדד כל אשר לפניו . תקופה חדשה נפתחה בקורותיה של ירושלים , והעיר היתה לבירת ממלכה - ממלכת ירושלים . האוכלוסייה הקודמת בעיר - המוסלמית , היהודית והנוצרית המזרחית - הושמדה או נמלטה , ואת מקומה תפסו הצלבנים וצאצאיהם . לאחר מכן שבו העירה גם בני העדות הנוצריות המזרחיות . היהודים שוב לא הורשו לגור בעיר , כפי שהיה עד הכיבוש המוסלמי , והקשר היהודי הממשי עם העיר נשמר על-ידי מתי מעט שנשארו בה ועלידי עולי רגל יהודים שהמשיכו לפקוד אותה . ירושלים של מטה לא האירה פנים ליהודים בתקופת הצלבנים , אך על ירושלים של מעלה לא היתה לצלבנים שליטה . המאבק בין הנוצרים למוסלמים על ארץ-ישראל ועל ירושלים בפרט נתפס באתחלתא דגאולה , ואין תמה שבתקופה זו נתחברו והופצו כתבי נחמה וישועה , ומחשבי קצין חזו את קץ השלטון הזר ואת ימי המשיח . מעמדה של ירושלים במוקד העימות המתמשך בין הנוצרים למוסלמים ובין ממלכותיהם חיזק אצל יהודי התפוצות - דווקא בעת שהע...
אל הספר