מאיליא לאל - קדס איליא , ירושלים הביזנטית , החלה משנה אט אט את פניה . לפי האמאן הנזכר נטשו אותה שרידי המנהל הביזנטי וחיל המצב , אך האוכלוסייה הנוצרית נותרה בה ברובה והיתה לאורך דורות גורם מרכזי בעיר . לידה התחדש עם בוא המוסלמים היישוב היהודי , איליא - כתיב השם בפרק זה הוא על-פי התעתיק הערבי . ג ' זיה - מס גולגולת שהוטל במדינות מוסלמיות על כל הלא-מוסלמים . שקיומו לא היה אפשרי בימי הרומאים והביזנטים , וכן גדלה הקהילה המוסלמית - אם בעקבות הגירה ואם בעקבות התאסלמות של תושבים מקומיים שהעדיפו את דת השלטון החדש . הערבית הלכה וקנתה שליטה בקרב הירושלמים , ללא הבדל דת ומוצא . גם שמה של העיר עבר שינויים . תחילה , ובמשך שנים הרבה , המשיכו השליטים החדשים ותושבי העיר לכנותה איליא . עם הזמן אימצו שמות ערביים , שמקורם יהודי , כמו בית אל-מקךס , כלומר בית-המקדש , על שמו של בית-המקדש היהודי , ואל-קדס , דהיינו הקודש , הרווח עד ימינו . גם את התיבה העברית צ י ו ן - אחד משמותיה הרבים של ירושלים במסורת היהודית - אימצו , בשיבוש קל : צהיון . לפי כתב הכניעה לא הורשו היהודים תחילה לדור בירושלים
אל הספר