ראשית המרד הגדול המרד הגדול של היהודים בארץ-ישראל נגד השלטון הרומי פרץ בשנת 66 לספירה . גורמים שונים חברו והזינו את אש המרד , וביניהם יחסם הבוטה של הנציבים אל היישוב היהודי ומערכת היחסים בין היהודים לתושבי הארץ הנכרים , שמצאה ביטוי בין השאר במהומות שהיו בקיסריה ובערים אחרות , ובמהלכן נהרגו יהודים רבים . יוסף בן-מתתיהו האשים את חברי הקבוצות הקיצוניות , 'הקנאים , ' בדרדור המצב בירושלים לקראת אנרכיה ומרד ובהפסקת העלאת הקרבנות בבית-המקדש לשלום הקיסרות , דבר שהכעיס את הרומאים . יש מקום לשער שרוב הציבור היהודי דחה את העולם הרוחניהתרבותי של האימפריה הרומית , ושרבים תמכו במרד , אם כי לא השתתפו בו באופן פעיל . זרמים משיחיים שדחקו את הקץ וקיוו להתגלות משיחית ולגאולה מעול רומי האלילית , הכשירו את האווירה . הזכרון ההיסטורי של מרד החשמונאים היה אולי גורם מדרבן , וכמוהו הידיעות על מרידות שהיו בפרובינציות אחרות . כאשר פרצו בקיץ שנת 66 מהומות בירושלים , ניסו אישים בולטים בעיר , שנמנו עם הכוהנים וראשי הפרושים , לצנן את הרוחות ולהניא את הקיצונים והקנאים מעימות עם רומי . הם אף פנו לנציב גסיוס פלורוס ולמל...
אל הספר