כו . מוהר ענייני נישואין וגירושין בקרב הקהילה היהודית נעשו ברובם על ידי הרבנים והדיינים , כך שלא נמצא להם רישום בארכיון בית הדין המוסלמי . במקרים הבודדים שמצאנו אזכור למוהר שהיה על החתן לשלם לאשתו היהודייה , היו אלה שבהם נפטר לעולמו הצד הנוגע בדבר , והאלמנה פנתה אל הקאדי להבטיח את חלקה בירושה . כבשנים עברו נחלק המוהר , ממש כנהוג אצל המוסלמים , לשני חלקים : המוהר "המידי , " ששולם בעת הנישואים והמוהר "המאוחר , " שנשאר בחזקתו של הבעל , אך נחשב לרכושה הבלעדי של האישה . לכן , כשמת הבעל דרשה אלמנתו למסור לה לא רק את חלקה בירושה , אלא אף את אשר הגיע לה עם תום הנישואים . יש להניח , כי תחילה ניסתה האישה להשיג את המגיע לה בדרכי נועם , אך משלא נענתה פנתה אל הקאדי . בשנת , 1884 שנים אחדות לאחר שנפטר בעלה , תבעה אסתר היהודייה המוגרבית את האפוטרופוס על ירושת בעלה , שאף הוא מוצאו מפאס שבמרוקו , לכבד את המוהר שלה , שרובו לא שולם לה מעולם . כמובן , לא די היה בהצגת הכתובה שלה , שנערכה על ידי ממלא מקומו של הרב הראשי בירושלים , אלא היה עליה אף להוכיח כי הנפטר הכיר בתקפותו של חוב זה . שני יהודים מתושבי שכו...
אל הספר