יב . התנכלויות ליהודים מחוץ לקהילה ובתוכה המאה הי"ט הייתה עידן של התפתחות וחידוש , אשר עוררו תגובות נגד של רצון לשמור על הקיים , ואף העלו לעתים צדדים אפלים של החברה . הרצון לזכות באהדתן ובתמיכתן של מעצמות אירופה הביא את הסולטאן לפרסם בשנת 1839 את "הצו של גולח'אנה" שציין את תחילתה של מגמת רפורמות במדינה שנועדה להשוות את מעמד הלא מוסלמים עם מעמד המוסלמים . ואולם , מצד אחר שבו וצפו אירועים כמו עלילת הדם של דמשק ב , 1840 שבה הועלתה מאוב האשמת היהודים בשימוש בדם להכנת מצות לחג הפסח . הצו , שהוצא באיסתנבול ונרשם בירושלים באביב , 1841 מדגיש את התנגדות הסולטאן לכל התנכלות שהיא ליהודים . יש לשמור על חופש פולחנם , ביטחונם וחייהם של היהודים בירושלים — כמו בכל עיר אחרת ברחבי האימפריה — ולהעניק להם אפוא את כל הפריבילגיות החדשות שפורסמו לגבי הלא מוסלמים ( תעודה מס' . ( 64 צו כללי זה נשלח לירושלים , כי גם בה היו מקרי התאנות ליהודים . בשנת 1807 פורסם בדמשק צו אחר , שכוון במיוחד אל ראשי המנהל , הדת והחברה בירושלים , והדגיש שוב את מדיניותו של הסולטאן למנוע פגיעה בחוליות החלשות של החברה — בתוכן נכללו במ...
אל הספר