א . הנהגת הקהילה האימפריה העות'מאנית הייתה מדינה מוסלמית , שראתה לעצמה חובה להסדיר את כל מערכות חייהם של תושביה המוסלמים . הנתינים היהודים שבתחומיה ( כמותם כנוצרים האורתודוקסים ובארמנים ) היו רשאים לחיות את חייהם במסגרת קהילתית אוטונומית שנוהלה על ידי העומד בראשה . באימפריה העות'מאנית נתפסו יהודי כל עיר ומחוז כיחידה בפני עצמה , וכפועל יוצא הונהגו יהודי ירושלים במאות הקודמות , וכך גם בראשית המאה הי"ט , על ידי " מיופה כוח" יהודי שמונה על ידי הקאדי המקומי והבול היו אמורים לציית לו ולעשות כדברו ( תעודה מס' ו . ( במרוצת המאה עבר הסדר זה תהליך של מיסוד בכל רחבי האימפריה . החל בשנות השלושים נקבעים דפוסי שיטת ה"מילת , " שהייתה אחד ממאפייניה העיקריים של המדינה העות'מאנית ושלפיה הועמד בראש כל יהודי האימפריה " רב ראשי . " בכל אחד ממרכזי האימפריה — וירושלים בתוכם — נתמנה על פי אותה מתכונת יהודי שיעמוד בראש הקהילה המקומית וייצג אותה בפני השלטונות כשהוא נושא תואר תורכי — "חכם באשי . " הרב הראשי לירושלים נחשב מיופה כוחו וממלא מקומו של הרב הראשי לאיסתנבול , וכך נמצא כתבי מינוי לתפקיד זה משנות הארבעים ...
אל הספר