טז . המרת דת התאסלמותם של יהודים במאה הי"ח היתה תופעה יציבה אולם חריגה ושולית . כל המתאסלמים - "מי שמצאו באסלאם את הדרך הנכוחה" - היו גברים ונשים , צעירים ומבוגרים , חסרי רכוש ובעלי נכסים , אך המשותף לכולם היה הטקס הפומבי שנערך בבית הדץ , שבו הכריזו על נטישת היהדות ועל בחירתם בדת האסלאם . בין הצעירים היה נער מתבגר בשם משה שנקרא מאז אחמד , נערה בת 4 ו שנקראה בשם פאטמה , איתא שנקראה בשם אמנה , וכן מצטפא וכמה מתאסלמים שנקראו , כמקובל , מחמד . שינוי השם סימל ניתוק מלא מן העבר היהודי - ואף על פי כן , התרחקות זו לא היתה מלאה תמיד . הקשר עם בני המשפחה לשעבר נותר בעינו והיו אף מקרים שבהם המתאסלם ראה עצמו זכאי בעתיד לחלק מירושתם של קרוביו היהודים . בשנת 1749 תבע מתאסלם לקבל לידיו מחציתו של בית בשכונת היהודים שאמו הותירה אחריה עם פטירתה . שני היהודים , שאותם תבע לדין על השתלטות בלתי חוקית על הנכס ומהם דרש את שכר הדירה המגיע ממנו , הציגו בפני הקאדי מסמך משפטי המודיע על נישולו של המתאסלם מן הירושה - ודאי בשל שינוי דתו . הנתבעים היהודים הביאו גם שני עדים מוסלמים מבין סגל בית הדין , אשר אישרו את תק...
אל הספר