כג . קנייה , מכירה ובעלות על נכסי דלא ניידי גם נכסים ציבוריים שתוארו לעיל כמצויים בבעלות הקהילה היהודית או בחכירה שלה , לא הועברו אל הקהילה כגוף , אלא לחזקתם או בעלותם של פרטים בתוכה , שהרי המשפט המוסלמי , כאמור , אינו מכיר באישיות משפטית ערטילאית . מכאן , שחכירה או בעלות פרטית לפי מושגינו אנו כבר נזכרו פעמים אחדות בספר זה . אלא שהפרק שלפנינו מציג מבחר של תעודות העוסקות בעיסקות קנייה ומכירה , שנעשו על ידי יהודים למען עצמם , ולא לטובת הקהילה ככלל . יהודים רכשו נכסי דלא ניידי בירושלים גם בתקופה הממלוכית . אולם עיסקה שנערכה בעשור האחרון של השלטון הממלוכי , ואולי גם לא מומשה כראוי בשל צוק העתים , הביאה אל בית הדין שלושה אחים מוסלמים שהעידו בפני מיופה הכוח של הקונה היהודי , כי אמם מכרה לאבראהים היהודי בית בירושלים , והקאדי אישר כי הבית אכן הוא רכושו של הקונה ( תעודה מס' . ( 346 יהודים המשיכו לקנות נכסים בין החומות גם בשנים שלאחר מכן ( ראה תעודה מס' , 346 הערה , ( 2 אולם בולטת בייחודה לאחר הכיבוש העות'מאני , ובמשך שנים ארוכות במאה הט"ז , קניית נכסי דלא ניידי מחוץ לחומות ובכפרי הסביבה על ידי ...
אל הספר