הציונות בעיני הקונסולים הגרמנים בארץ ישראל בשלהי השלטון העות'מאני מרדכי אליאב ארבעה קונסולים כיהנו בירושלים בשני העשורים האחרונים לשלטון העות'מאני , ( 1917-1897 ) למן ייסודה של התנועה הציונית ועד לכיבוש הבריטי של ארץ ישראל . מלבדם שירתו גם נציגים דיפלומטיים ( סגן קונסול או קונסול ) ביפו ובחיפה . התייחסותם לציונות באה לביטוי בקשת רחבה של דעות ועמדות , מן הקצה לקצה — למן גילויי זלזול וחוסר אמון והגדרת הציונות כאוטופיה , שלא ניתנת כלל להגשמה , דרך נקיטת עמדה מסתייגת ואף עוינת כלפי התנועה הלאומית היהודית , העלולה , לדעתם , לפגוע באינטרסים גרמניים חיוניים , ועד התמורות הקיצוניות שחלו בעמדת הקונסולים בימי מלחמת העולם , בימי מצור ומצוק ליישוב . בשנות המלחמה גברה אצלם הגישה ההומניטרית , וכשם שפרשו את חסותם על היישוב כולו והגנו עליו בנחישות — ולמעשה הבטיחו בפעולותיהם את הישרדותו נוכח מזימות זדון לחיסולו — כך מצאו לשון משותפת עם נציגי הציונות ואף התייחסו לשאיפותיהם ולבקשותיהם בתשומת לב , באהדה ואף בסיוע , וזאת מתוך גישה פוליטית פרגמטית . הקונסוליה הגרמנית , שנוסדה ב 1842 בקונסוליה פרוסית והפכה ...
אל הספר