נכסי הכנסייה והעלייה לרגל רכוש הכנסייה וניהולו שלושה סוגים של מוסדות כנסייה רשאים היו להחזיק בנכסים : כנסיות אפיסקופאליות שבמרות האפיסקופוס ; מוסדות צדקה , כגון בתי חולים , בתי יתומים ובתי מחסה לעניים ולזקנים ; מנזרים . את רכוש הכנסיות האפיסקופאליות ניהלו מנהלי משק ( איקונומים , ( ואילו את רכוש מוסדות הצדקה ניהלו מנהלים י מוסדות הצדקה היו שייכים לעתים לאפיםקופט ובראשם עמד מנהל מטעם ה ?< פי 9 קופוס , ואילו אחרים היו מוסדות עצמאיים . הנהלת המנזרים היתה נתונה באופן בלעדי בידי ראשי המנזרים . הרכוש הקרקעי של הכנסייה , שהיה הנכס החשוב ביותר שברשותה , כבר נדון . חוקים חמורים אסרו את המכירה והחכירה של נכסי הכנסייה . המכירה נאסרה כליל , חוץ משלושה מקרים יוצאי דופן : כנסיית הקבר הקדוש רשאית היתה למכור מרכושה משום שהיתה נתונה במצב כלכלי קשה , שכן הוטל עליה לספל את מזונותיהם של עולי הרגל ( נובלה 43 משנת ;( 537 , מותר היה למכור את רכושן של הכנסיות בפרובינקיות כאשר שקעו בחובות כבדים ( נובלה 46 משנת ;( 536 מותר היה למכור את רכושן של כנסיות בפרובינקיות כאשר היה צורך דחוף לספק מזון לעניים או לפדות שבוי...
אל הספר