יבוא ויצוא שגשוג ומחסור מאתיים שנות השלטון הביזנטי בארץ ישראל לא היו בעלות צביון אחיד מבחינה כלכלית . כמו בתקופות קודמות כן גם בתקופה זאת נפגעה האוכלוסייה וכלכלתה בימי מלחמה ובימי מרידות ושגשגה בעתות שלום . כלכלתה של ארץ ישראל בתקופה זאת נשענה בעיקר על החקלאות ועל עבודת האיכרים , והיישובים הגדולים , ובעיקר ערי החוף וערי השיירות , התפרנסו גם מן המסחר . יצוא היין כידוע , המסחר הבינלאומי בעולם העתיק כמעט שלא עסק במוצרים בסיסיים , אלא התרכז רובו ככולו בסחורות יקרות ובמוצרי מותרות , שהרווח מהם היה גדול . לכמה מוצרים שיוצרו בארץ ישראל יצאו מוניטין בחוצה לארץ והביקוש להם היה רב . מקום ראשון בין מוצרי היצוא היה שמור ליינות ארץ ישראל , ובעיקר ליינות עזה ואשקלון . יינות אלה שווקו בין המאות הרביעית לשביעית לארצות השכנות , וכן למערב אירופה , ועלו על שולחנם של עשירים באיטליה , בגליה ועוד . הפטריארך של אלכסנךךיה , יוהניס "גומל החסדים " ) '' אלאימוסינךיוס , ( " שחי במאה השביעית ונודע באורח חייו הצנוע , ביקש — כשהועלה על שולחנו יין מארץ ישראל — להחליפו ביין מקומי , שהיה זול בהרבה .
אל הספר