הצליינות למקומות הקדושים הצליינות כתופעה עממית קדושת ארץ ישראל , Terra Sanaa ( הארץ הקדושה , ( לנצרות באה לה משום שהיתה ערש הנצרות — הבימה ההיסטורית שעליה חי ופעל ישו . אמנם בראשיתה לא נטתה הכנסייה להעניק חשיבות לעצם הישיבה בירושלים או לעלייה לרגל אליה , והיו מאבות הכנסייה שאף ביטאו התנגדות מפורשת לעלייה לרגל . אך כבר במאה הרביעית הפכה הצליינות לתופעה עממית , שאנשי מעלה ופשוטי עם היו שותפים לה . הצליינות הפכה לביטוי ולמוטיב מרכזי בהוויה הנוצרית ולגורם בעל חשיבות רבה בעיצוב תודעתה . אף הירונימוס , שדחה תחילה את חשיבותה של העלייה לרגל , השתקע במערה בבית לחם , הקים בה מנזר ונעשה הוא עצמו מוקד צליינות . צליינים ממזרח וממערב נוצרים רבים רצו לחזות במו עיניהם במקומות שבהם חיו ופעלו ישו והשליחים . השתלטותו של קונסטנטינוס על ארץ ישראל בשנת 324 הגבירה את אפשרויות העלייה pVn "crr ניכר ממפעלי הבנייה הקיסריים באו כדי לענות על צורכי הצליינות המתפשטת . תופעות שונות , כגון גילוי "הצלב הקדוש" בירושלים , הקמת כנסיית הקבר וקביעת הצביון הנוצרי המובהק לעיר על ידי קידוש אתרים שונים , הפכו את ירושלים , ול...
אל הספר