מדרשי אגדה איסור כתיבת האגדה ודרישתה מן הספר מתקופת התנאים לא הגיעו אלינו מדרשי אגדה , אולם כל מדרשי ההלכה כוללים גם אגדה ובקצתם האגדה אף מרובה על ההלכה . יתר על כן , בעולמם של חז"ל , בסוף ימי בית שני ובתקופת המשנה והתלמוד , שרר אף איסור לכתוב אגדות בספר ולדרוש ולשמוע דרשות באגדה מן הכתב : אמר רבי יהושע בן לוי י הדא אגדתא = ] אגדה זו ] הכותבה אין לו חל ק ו הדורשה מתחרך י השומעה אינו מקבל שכר . אמר רבי יהושע בן לוי : אני מימי לא נסתכלתי בספר של אגדה . אלא פעם אחת נסתכלתי — מצאתי כתוב בה מאה ושבעים וחמש פרשיות שכתוב בתורה דבר אמירה ציווי כנגד שנותיו של אבינו אברהם ... אפילו כן אני נפחד בלילה . רבי חייה בר בא ראה ספר אחד אגדה — אמר ; אם מה שכתוב טובות — תיקטע היד שכתבתו ; אמר לו אחד : אביו של האיש ההוא כתבו ; אמר לו : כן אמרת : תיקטע ידו שכתבתו . והיתה לו כן "כשגגה שיוצא מפני השליט" ( ירושלמי , שבת טז . טו ע '' גן . דומה שעיקר האיסור הוא מחשש להפסקת חיותה של הדרשה בציבור , שכל עיקרה בהפתעת הציבור בחידושי הדרשה החיה . חיות זו עלולה היתה להיפסק אם תועלינה הדרשות על הכתב ואם אף תידרשנה ותושמ...
אל הספר