אמונות ודעות חירות הדעות מחורבן בית שני ואילך , להוציא פרק הזמן הקצר של מלחמת בן כוקבה , עמדו חכמים בראש הנהגתה של האומה בארץ ישראל . הם עיצבו את דרכה המדינית , את ההלכה , שעל פיה נתנהלו חייה של האומה , ואת דמותה הרוחנית והתרבותית . עולמם של חכמים עולם מגוון ורב אנפין ביותר היה וחירות המחשבה היתה אחת מתכונותיו המובהקות . חירות זו באה בדרך כלל לידי ביטוי לכתחילה גם בעולם ההלכה , אף שבדיעבד קיימת היתה בעולם זה המגמה לבוא , לאחר דיונים , לידי הכרעה נורמאטיבית אחת . אולם בתחום האמונות והדעות לא זו בלבד , שחירות המחשבה והבעת הדעות היתה רחבה עוד הרבה יותר לכתחילה , אלא שאף בדיעבד נותרה בעינה , ולא היתה קיימת כלל מגמה להשיג הכרעה אחת . פרושים וחכמים בימי בית שני נתכנו חכמים בפי מתנגדיהם — הצדוקים , הבירזסים , טובלי שחךין והמינים _ בשם הגנאי "ברושים . " דומה , שכינוי זה נתכוון להציגם כפרושים וסגפנים . אולם ספק גדול אם אפילו באותם ימים , בפני הבית , אכן היו רובם כאלו . גם בספרות חז"ל גופה בא הכינוי "פרושים" כמעט תמיד דרך גנאי ולגלוג . ואף מתנגדיהם של חכמים — הצדוקים והביתסים — שכינו אותם "פרושי...
אל הספר