אמה זהר ספר זה מוקדש לזכרם של סבַי, סבא דני וסבא ריימונד . סבא דני היה נהג של אוטובוס תלמידים במועצה האזורית מרחבים . אני זוכרת איך כילדה הייתי מצטרפת אליו לנסיעות או עוזרת לו לנקות ולארגן את האוטובוס . סבא ריימונד היה נוסע באוטובוס ביום שישי פעמיים בחודש, מתל אביב אל הקיבוץ שגדלתי בו, כדי לקחת אותי לביתו . הנסיעות באוטובוס הצפוף זכורות לי במעומעם . לעומת זאת את הנסיעה הראשונה שלי ברכבת אִתו, מתל אביב לחיפה ובחזרה, אני זוכרת באופן חד וברור . עד היום, כאשר אני עוברת עם הרכבת בתחנת בת גלים, אני נזכרת בהתרגשות שאחזה בי באותו יום חם בחופשת הפסח של שנת 1990 . שניהם גרמו לי להעריך, ולפרקים אף לחבב, את חוויית השימוש בתחבורה ציבורית . אמה זהר
אל הספר