162 אביהו זכאי הרעיון אשר לפיו היסטוריונים צריכים או יכולים להוכיח משהו נתפס כיום בעיני רבים כדבר שאבד עליו הכלח . אך טלמון, אריאלי ופרידלנדר שייכים לדור שבו רטוריקה, היסטוריה והוכחה היו כרוכות הדוקות זו בזו . הרטוריקה של ההיסטוריה שלהם מבוססת על מטרה, כוונה ותכלית ברורות ומוגדרות : להצביע על הסכנות וההשלכות הטמונות במשטרים טוטליטריים ולהוכיח אותן, וכך ליטול חלק במאבק הרה הגורל בתקופתם . חיבוריהם מהווים הוכחה ואזהרה לנקודת השפל שאליה התדרדרה ונקלעה הציוויליזציה ההומניסטית המערבית במחצית הראשונה של המאה ה- 20 . ארנדט כתבה ב יסודות הטוטליטריות שניצחון המשטר הטוטליטרי “בא בד בבד עם הרס האנושות ; בכל מקום שהוא שלט, הוא הרס את 357 לדעת עמנואל לוינס, “הפילוסופיה של היטלריזם מהות האדם“ . 358 [ … ] מטילה ספק בעקרונות המובהקים של ציוויליזציה“ . ההיסטוריון והפילוסוף האנגלי קולינגווד כתב את ספרו הלווייתן החדש : או אדם, חברה ציוויליזציה וברבריזם ( 1942 ) כתגובה למלחמת העולם השנייה ולאיום הנאציזם והפשיזם . ספרו מהווה לדבריו 359 מאחר שהיה משוכנע “תרומה למאמץ המלחמה“ נגד הנאצים, שהעולם “ניצב בפני ברב...
אל הספר