446 דן אוריין אך בין התמונות נמצאים "מעברים" ספק קולנועיים-ספק טלוויזיוניים, תוך החשכת הבמה והשמעת המשפטים המוזיקליים של המחזה, שמשבשים את תחושת הריאליזם ואת הרצף של 93 ) ומאפשרים לצופה לא רק לעקוב אחר ההצגה ( "מתח משובש" הפעולה אלא גם לפרש אותה . העצב והאבל על החלום ( הציוני ) שהתפוגג השפיעו על עיצובה של ההצגה, ובמיוחד על המוזיקה ועל התפאורה המתמצתות אותה - רגשית וויזואלית : למחזה היה צבע, גון טון : סוג של אינדיגו, כחול עצוב . הייתה מוזיקה של סיון שביט ואמיר צורף . אליהם פניתי בעקבות השיר "הכחול האפור הזה", גיטרה חשמלית עצובה מאוד . החוויה המרכזית היא של עצב כחול-אפור . מדרור הרנזון התפאורן ביקשתי שייצר לי ציור שהוא המחזה בעיניו . והוא הביא במה שהיא תלת-ממד של ציור אותו הוא צייר על מחשב . רקע אפור- כחול שעליו שתי שריטות ואמר : זה המחזה . ואחר כך עשינו הדפסה על שטיח . כי הרגשנו שצריך טקסטורה . והכול התנקז לאימאז' - מולחן ובימתי . במושב יצרנו במת אדמה . כי חבריו מקורקעים . יצחק אומר : "המושב הזה היה כפר ערבי" . הוא אומר : הרגנו, ואין לי שום בעיה עם זה . הוא מדבר במונחים ערביים, של צומוד...
אל הספר