310 דן אוריין על במת התיאטרון, במיוחד בשלושים השנים הראשונות לקיום המדינה . אולם משנות השמונים ואילך, ובמיוחד מאז מלחמת לבנון הראשונה, נמצא בתרבות הישראלית בכלל, ובתיאטרון הישראלי בפרט, חשיפה של עימותים, של אי-הסכמות ושל סתירות, המוצגים כבלתי פתירים . לשינויים אלה אנו מוצאים ביטויים רבים בטקסטים ספרותיים, תיאטרוניים וקולנועיים . "הישראלי שוב אינו בעל-בית בביתו", כתב גרשון שקד . "שפת הסימנים שלו ועולם הערכים שלו איבדו את משמעותם משום שאיבדו את תוקפם וכוחם הפנימי . שפה 2 אחרת שונה תופסת את מקומה של זו ששבקה חיים לכל חי" . היחלשות המרכז הציוני-חילוני נגרמה גם בשל התחזקותן של כמה מתרבויות המשנה, שבהן בולטות קבוצות דתיות : הקבוצה הציונית-דתית, שגרעינה החשוב הוא בהתנחלויות, אך יש לה קהל תומכים גדול בקרב המעמד הבינוני הדתי והמסורתי ; לצדה התרבות החרדית, שהייתה במשך עשרות שנים מנוכרת למדינה הציונית . החל בשנות השמונים חלו בקבוצה זו שינויים, והיא עברה מיחס מסתייג ומתבדל מהמדינה לפעילות פוליטית ערה . לאלו יש לצרף התארגנות של יהודים מזרחים, מסורתיים ודתיים, בתנועה ובמפלגה שמרדה בממסד הדתי האשכנזי...
אל הספר