30 דן אוריין נרגל : אמת כי הכשדים יחשבונו לזרים ויתרחקו ממנו, אבל האם לא אנחנו האשמים בדבר ? . . . נסו נא, אחי, להתקרב אליהם וראיתם איך לאחים יחשבונו . 2 סוף המחזה הוא בשיבה לציון . לוויכוחים האידיאולוגיים מתלווה גם סיפור האהבה בין שלומית, בתו של זרובבל, לשראצר, שנחשב בטעות לשומרוני ועם התפתחות העלילה מתגלים יהדותו ושמו העברי מלכירם . סיפור אהבה שסופו טוב הוא יוצא דופן ברפרטואר התיאטרון העברי, שתפיסת העתיד שלו הייתה ונותרה פסימית . הבמאי של הצגה זו של זרובבל היה המורה אפרים כהן ריס, שכמו מורים אחרים באותן שנים השתמש בתרגילים דרמטיים לשם הנחלתן של התרבות והשפה העברית . השחקנים, תלמידי בית הספר למל, היו חובבים ששיחקו את תפקידיהם בהתלהבות . והעיקר - הקהל, כמאה מתושבי ירושלים וצעירי המושבה ראשון לציון, שישבו על קרשים שהונחו על פחי נפט והיו נלהבים ואוהדים : "לשמחתם לא היה קץ 3 ובמקור אחר : "הקהלוגבול, וימחאו כף ויצעקו : 'שנית ! ' ו'חזק ! '" התריע בקריאות 'בראבו', אבל אליעזר בן-יהודה ( שנכח באולם ) קרא 4 אז בפעם הראשונה 'הידד ! ' ואחריו קרא כל הקהל : 'הידד ! הידד ! '" אלא שהשמחה על לידתו של ...
אל הספר