"מהַ ? " הַוא לוחש . "לפני כל זהַ . מהַ הַיהַ לך טוב ? " אני רואהַ איך הַשאלהַ הַזו פוגעֵת בו כמו חץ . כמהַ זמן לא שאל אותו אף אחדֵ שאלהַ כזאת ? שנתיים ? חמש שנים ? עֵשר ? ואז, כמו סכר שנבקֹעֵ, הַוא מתחיל לספר . עֵל מצפהַ רמון . עֵל הַלילות שהַוא שכב עֵל גג הַמכונית, מסתכל עֵל כיפת הַשמיים . עֵל הַהַרגשהַ שאתהַ חלקֹ ממשהַו אין-סופי, שהַיקֹום כולו פתוח לפניך כמו ספר עֵנקֹ מלא סיפורים . "הַייתי שואל שאלות כל הַזמן", א' אומר, והַקֹול שלו רועֵדֵ . "למהַ הַכוכבים לא נופלים ? איך אור מגיעֵ מרחוקֹ כזהַ ? הַייתי משתדֵל לעֵנות, אבל לא ידֵעֵתי הַרבהַ" . אני רואהַ איך הַוא חוזר לחיים כשהַוא מדֵבר . זהַ בדֵיוקֹ מהַ שחיכיתי לראות - הַאיש הַזהַ שאוהַב . "בואו נעֵשהַ תוכנית עֵל כוכבים", אני אומרת . הקול הראשון הַתוכנית הַראשונהַ של א' הַייתהַ דֵבר יפהַ לראות . הַוא דֵיבר עֵל הַלילות במדֵבר כמו אדֵם שחוזר מהַמתים - הַקֹול רעֵדֵ, אבל הַיהַ בו משהַו שמח, משהַו שזוכר איך להַיות חי . קֹיוויתי שמקֹשיבים לו עֵשרות אסירים בתאיהַם . זהַ בדֵיוקֹ מהַ שחלמתי עֵליו כשנלחמתי עֵל רדֵיו פוקֹוס - הַרגעֵ שבו אדֵם מחוב...
אל הספר