העיזה המעיזה ושבעת הגדיים

46 עיונים בספרות ילדים גליון 32 הלך הזאב אל רוכל השמנים והסוכרים ואמר, ״תן לי סוכר צמחים שירכך את קולי, כדי שיהיה נעים כמו קולה של העיזה . ״ נבהל הרוכל ונתן לו מייד סוכר צמחים . אכל הזאב מהסוכר, וקולו נהיה רך ונעים . אז חזר לבית העיזה ודפק על הדלת . שאלו הגדיים : ״מי שם ? ״ ענה להם : ״אֲנִי הָעִזָּה אִמְּכֶם, וְעֵשֶׂב הֵבֵאתִי לָכֶם, וְגַם חָלָב בַּעֲטִינַי, מַהֵר פִּתְחוּ לִי יְלָדַי . ״ הסתכלו הילדים זה על זה בשאלה . אחד אמר : ״הקול רך ועדין . ״ אחר אמר : ״הוא נשמע כמו קולה של אימנו . ״ ושלישי הציע : ״נבקש לראות את הזנב . ״ אמרו הגדיים לזאב : ״הכניסי את זנבך מתחת לדלת, אמא . ״ הכניס הזאב את זנבו מתחת לדלת, והגדיים צרחו : ״הַזָּנָב סָבוּךְ וְגוּשִׁי, זְנַב אִמֵּנוּ חָלָק וּמִשְׁיִי . לְבֵיתֵנוּ לֹא תִּתְגַּנֵּב, כִּי אַתָּה הוּא הַזְּאֵב . ״ הלך הזאב אל הספרית ואמר לה : ״ספרית ספרית , סרקי את זנבי, כדי שיהיה רך וחלק כמו זנבה של העיזה . ״ נבהלה הספרית וסירקה את זנבו עד שהפך נעים וחלק . הלך הזאב לבית העיזה ודפק בדלת . שאלו הגדיים : ״מי שם ? ״ ענה הזאב : ״אֲנִי הָעִזָּה אִמְּכֶם, וְעֵשֶׂ...  אל הספר