מֻחַמַּד והע׳וּל

36 עיונים בספרות ילדים גליון 32 אבל מֻחַמַּד הקטן לא שמע לעצתה, והתעקש להעביר את הלילה בבית הע׳ול . כשירד הערב שב הע׳ול לביתו, ומייד אמר לאשתו : ״ריח אדם עולה באפי . ״ עוד בטרם הספיקה הע׳ולה לענות, יצא מֻחַמַּד הקטן ממחבואו, רץ אל הע׳ול, וקרא : ״מסאא׳ אלח׳יר, סבי הע׳ול ! ערב טוב לך . ״ ענה הע׳ול : ״לוּלֵא הַשְּׁלוֹמוֹת שֶׁהִקְדִימוּ את מִלּוֹתֶיךָ, הָיוּ הַזְּבוּבִים הַכְּחֻלִּים,שׁוֹמְעִים אֶת פִּצְפּוּץ עַצְמוֹתֶיךָ . ״ כיוון שהע׳ול והע׳ולה היו רעבים, הם תפסו את מֻחַמַּד הקטן, כפתו את ידיו מאחורי גבו, קשרו אותו לגזע העץ שצמח ליד הבקתה, ואמרו : ״עַכְשָׁו נָנוּם, וְאַחַר כָּךְ נִשְׁבֹּר אֶת הַצּוֹם הֶעָגוּם . ״ למחרת בבוקר יצא הע׳ול מהבית , ואשתו הע׳ולה החלה להכין את התבשיל . היא מילאה את הקדרה במים, הדליקה את האש תח תיה, והתיישבה להתבונן במֻחַמַּד הקטן במבט רעב ומלא תשוקה לבשרו הטרי . אז שאל אותה מֻחַמַּד : ״ברשותך גבירתי, האם נכון מה שמספרים, שרוחם של הע׳ולים נמצאת מחוץ לגופם ? ״ ענתה הע׳ולה : ״כמובן ! ״ ״וברשותך גבירתי, האם נכון מה שמספרים, שהע׳ול מחביא את רוחו במקום שבו לא ניתן למצ...  אל הספר