הסַבִּיל

16 עיונים בספרות ילדים גליון 32 המשמימים . הבדידות מעיקה על חזי וההמתנה קשה מנשוא . ״ אימצה אותה האם אל חזה, אך אמרה שאינה יודעת איך אפשר להביא את בעלה המלך לבטל את הצו . אמרה הנערה : ״אני אסתדר בעצמי, רק הביאי לי חליפה מהחליפות של אבי, סוס מסוסיו, ושני שקי אוכף מלאים בכסף . ״ אמרה האם : ״יא חַבִּיבְּתִי, לאן תלכי ? אני חוששת לחייך . ״ ענתה הבת : ״אל תחששי, אִמִּי . בטחי בי . ארצו של אללה גדולה, ואני נחושה בדעתי להסתלק מכאן . ״ הביאה האם את החליפה, הסוס, ושני שקי הכסף . לבשה הבת את חליפת אביה, נטלה את השקים, ועלתה על גב הסוס . נשקה לאמה ולמשרתת, והסתלקה מממלכתו של אביה . היא רכבה בדרך ולא נעצרה עד שהגיעה לארץ שוממה שלא היה בה איש למעט האל שבשמיים והעשבים הירוקים על הארץ . שם עצרה, ירדה מגב הסוס, שתתה מים מתעלה קטנה, והשקתה גם את הסוס . אחר כך קשרה אותו לעץ, נשכבה על האדמה, ונרדמה . עם שקיעת השמש התעוררה הנערה והביטה סביב, ולא האמינה למראה עיניה . ״האם אני חולמת ? ״ שאלה את עצמה, כיוון שלפניה ניצב בית, שהיה, כפי שנוהגים לומר, ״תלוי בין שמיים וארץ״ . היא הייתה רעבה, וגם הסוס היה רעב, לכן...  אל הספר