113 המרק, בדומה ל"הברֵכה" לביאליק, הוא מראה לנפשה של אלונה, והוא קורא לה לשוב אל עצמה ולהגיע אל מעמקי נפשה "כְּאִלּוּדְּמִי הַחֹרֶשׁוְהַדְרַת סוֹדוֹ / נִכְפָּלִים שָׁם בִּרְאִי מֵימֶיהָהַנִּרְדָּמִים [ . . . ] וְחֶמְדָּה גְנוּזָה זוֹבְּזָהֳרָהּהַגָּדוֹל / הֲלֹא הִיא כְמוּסָה פֹּה עִמָּהּבְּמַעֲמַקֶּיהָ" ( ביאליק, "הברֵכה", בתוך "שירים", תשע"א, עמ' שסא ) . לשונו השירית של העץ מדברת בשעה זו את שפת "הנפש המתהווה" של הילדה . ידיעת העצמי היא המאפשרת את הידיעה המייחדת אותנו, והיא המאפשרת את שירת הלב . אלונה שומעת את קולה שלה, היא מכירה בנפרדות שלה מסביבתה, ובמייחד אותה כילדה משוררת הזקוקה למרחב וזמן ולהתבודדות כדי להגיע אל מעמקי נפשה היונקת את 16 כוחה אף מן המקורות הארכיטיפיים של הלא-מודע הקולקטיבי . בשלב זה מתעורר האב משנתו . אכילת המרק המזין היא במובן מטפורי השבת קול האם כקול חי ואוהב, הלב המוחזר למקומו מתניע את הזמן, ומשיב את הסדר על כנו . בשעה זו מתמלא הבית באור, עץ מלבלב מסוכך על האב ובתו הממלאים בנוכחותם את חלל המטבח הנראה כעת ביתי, חמים ומחבק . מעניין לשים לב שעל ספל הקפה שממנו שותה ה...
אל הספר