44 הקדמה אפתח בתיאור אנקדוטה שנחשפתי אליה לא פעם בקליניקה, ואשר מוכרת לנו מחיי היומיום . אישה מבוגרת מעלה זיכרון ילדות : בשעה שכעסה על אימהּ ציירה ציור שמציג את דמות האם כמכשפה . האירוע הזה אינו חריג . החוויה שאם רעה נתפסת כמכשפה היא חלק מההתנסות היומיומית בחיינו העכשוויים . ביטויים כגון "איזו אימא מכשפה" הם כה שגורים, עד שכמעט איננו מתעכבים על השאלה מדוע נבחרה דווקא דמות המכשפה לייצג את ההיבטים הרעים של האם, וכיצד קנתה לעצמה הדמות הזאת מעמד כה קנוני בהתנסות האנושית, עד שהוא בא לידי ביטוי בספרות הילדים ובמעשיות עממיות נפוצות, בתקופות שונות ובמרחבי תרבות שונים . המכשפה היא דמות שכיחה במעשיות עממיות, ויש לה ייצוגים שונים בעמים השונים . במסורת העממית האירופית יש נטייה לקשר אותה עם דמות האם החורגת, במסורת הסלאבית היא מופיעה בדמות הבאבה-יאגה, במסורת הערבית זוהי הרוּלה, ולעמים אחרים יש מכשפות משלהם . אחד ממאפייניה של המכשפה, הן במסורות אירופיות, הן במסורות ערביות, הן במסורות נוספות הוא, שהיא קשורה פעמים רבות למרחב הביתי, בין שהיא מזוהה עם דמות האם ( דוגמת האם החורגת במעשיות האחים גרים ) ובין ...
אל הספר