הדרה חמקמקה — על דמות המכשפה בספרות העכשווית לגיל הרך ודחיקתה לשולי החברה

6 מכונה במאמר "הדרה חמקמקה" . לכך מתלווה בעיה נוספת ; כיוון שהמכשפה כבר אינה מרשעת, להדרתה אין הצדקה מוסרית והקוראים עלולים להבין כי כישלונה להשתלב בחברה נובע מהמראה החיצוני שלה ומחוסר יכולתה לעורר משיכה מינית . אם כן, למרות ניסיונם של סופרים עכשוויים לגיל הרך להאיר באור חדש את המכשפה, שגילמה עד כה אחרוּת נשית מאיימת, בסופו של דבר, הם אינם מובילים את הקוראים לדמיין עולם שבו מכשפות, על אף שונותן, מתקבלות בזרועות פתוחות בידי החברה . לבושה שחורים, חובשת מצנפת מחודדת ומעופפת על מקל של מטאטא – זהו סטריאוטיפ המכשפה בתרבות המערב . לרוב היא רווקה זקנה, רק חתול שחור או בעל חיים חלופי מארח לה לחברה ובנוסף היא מכוערת להחריד – יש לה אף ארוך ומעוקל, שיער פרוע ומקורזל וחיוך זדוני . סטריאוטיפ המכשפה החל להתגבש באירופה כבר במאה ה- 13 ( ראסל ואלכסנדר, 2008 ) והתגלגל עד ימינו בדמותן של מכשפות מפורסמות בתרבות הפופולרית, כגון המלכה הרעה בסרט של דיסני "שלגייה ושבעת הגמדים" ( 1937 ) והמכשפה המרשעת מן המערב בקלאסיקה הקולנועית "הקוסם מארץ עוץ" ( 1939 ) , שעיצובן השפיע בתורו על איורי מכשפות בספרי ילדים ( פלס, ...  אל הספר