ד. דת ואלוהים כמרכיבים של משמעות

ו י ק ט ו ר פ ר א נ ק ל — ה א ד ם מ ח פ ש מ ש מ ע ו ת ב ח י י ם 59 330 הדת היהודית ניתנת להבנה כמערך “הָאֱמוּנָה אִם-אֵין בָּהּמַעֲשִׂים מֵתָה הִיא בְּעַצְמָהּ" . אמונות, חוויות, ויחס היהודי המאמין כלפי אלוהיו הטרנסצנדנטי שקיום חוקיו הוא-הוא 331 המעשה הדתי . התקופה שבה חי פראנקל מאופיינת בדעיכת המסורת המקובלת באירופה : “התפוררותן 332 ערכים שהיו חיוניים בעבר נעלמו של מסורות היא מן הגורמים העיקריים לריק הקיומי" . 333 נפילת המסורות לא הייתה מנותקת מהיעדר המיתוס כי לא זו עם המסורות המתנוונות . בלבד שהאל מת, אלא שהחברה בימיו לא קידמה עוד תכנים ואידיאלים דתיים . כשהדת 334 קמפבל כבר הופיעה לרוב היא לא הייתה אלא תעלומה וחיקוי ירוד של הקדושה שאבדה . התייחס לכך כשטען כי “איבדו כל התעלומות הללו את עוצמן ; נפש האדם כבר אינה 335 לפיכך, ניתן להבין מדוע קבע פראנקל כי “אנו מוצאת עניין בסמלים המשמשים אותן" . חיים בתקופה של תחושת-חוסר-המשמעות [ . . . ] נראה כאילו עשרת הדיברות איבדו את תוקפם בעיני רבים . חייב האדם להיות דרוך לקלוט את עשרות אלפי המצוות הטמונות 336 בעשרות אלפי מצבים שהוא מתמודד איתם בחייו"...  אל הספר