המוות והאל־מוות בתפיסתו של מירצ׳ה אליאדה

45 הדתי, המוות איננו אלא שלב מעבר לקראת חזרה למקור הקדוש, והמשכיות נצחית של לידה-חיים-מוות וחוזר חלילה . הפולחן, המיתוס והטקסים מאפשרים לאדם הארכאי להזדהות עם מעשי הבריאה של האלוהות . הם מסמלים אל-מוות רוחני, חוויה של התעלות מעל המוות הפיזי . לפיכך הסיק אליאדה, כי החזרה של מיתוסים ופולחנים משחררת את האדם מן ההיסטוריה, מהזמניות, מאימת המוות . ובלשונו : ״בעוד הטבע חוזר על עצמו, וכל אביב חדש הוא אותו אביב נצחי ( כלומר חזרה על הבריאה ) , ׳הטוהר׳ של האדם הארכאי אחרי הביטול המחזורי של הזמן . . . מאפשר לו, בתחילתם של כל ׳חיים חדשים׳, קיום רציף בנצח, ומכאן את הביטול של המוחלט ( כאן ועכשיו ) של 76 הזמן החילוני״ . השמאנים והיוגים היו גם הם מושא מחקריו של אליאדה . אף הם נכרכים בנושא המוות ובנצחיות הנשמה . שכן חלק ניכר מן הידע, מן המיתולוגיה של המוות, לפי אליאדה, הגיע מפיהם של השמאנים בזכות מיומנויותיהם יוצאות הדופן לנוע בין העולמות העל-טבעיים ולצפות בישויות על-אנושיות ובהן אלים, שדים ורוחות המתים . חוויותיו האקסטטיות של השמאן ממסעותיו במחוזות שמעבר, אליהם הוא מגיע, ומן הפרסונות שהוא פוגש, מתוארות...  אל הספר