6ב. השכנוע כאמונה ניטשיאנית

המענה לביקורת הקיומית 123 16 בכך הוא מאבד את החירות החשובה לו ואת המרחק מכל אמת סופית . באמת . אם ההכרעה צריכה לקבל מקום שולי יותר במשנתו, והספקנות והריחוף מעל הפרספקטיבות צריכות להוות את עיקר עמדתו, הרי שנשמטת הקרקע מתחת לאידיאל העל-אדם המצריך התחייבות לפרספקטיבה מסוימת . במקרה זה הקורא נדרש להיצמד לעמדה ספקנית וניהיליסטית ולמודל האדם הדיוניסי . האמונה, במובן של שכנוע עמוק, מתבררת כבעלת ערך פרגמטי . ניטשה מאמץ צורת אמונה היעילה לשיטתו . ניתן לאתר מקומות נוספים בכתביו בהם הוא אינו עקבי ביחסו לאמונה . בדומה לתפיסות שקדמו לו, הוא מצביע על רובד נסתר במציאות המבוטא כרצון היסודי שבבסיס כל התופעות והתמורות בטבע . באמצעות טרנסצנדנציה זו, המשתמעת לעתים כאונטולוגית-דינמית, הוא כופה חוקיות וסדר בכאוס והגבלה של אופק האפשרויות . כמו כן, חרף היצמדותו הקשיחה לשלילת הרצון החופשי, הוא מבטא אמונה באפשרות המטאפיזית להפר את הדטרמינציה הטבעית, אף אם כצורך פרגמטי בלבד, 17 בנוסף, לא אחת יסודות שיטתו משלבים רכיבים ודוחה העמקה בסוגיה זו . החורגים מן המציאות החושית . מלבד הרצון לעוצמה, ניתן לזהות בהקשר זה גם א...  אל הספר
אדרא - בית להוצאת ספרים אקדמיים