הבשורה על-פי ניטשה 64 מכל אמת שמקורה אינו באדם . האדם מייצר מושגי טוב ורע מתוך עצמו, כביכול ללא תלות במוסר המקובל, והופך לשופט בלעדי לאישור וענישת עצמו . האדם נדרש להתגבר על מוסכמות סביבתו ולהיפטר מתחושות אשם ומצפון, אותן ניטשה מנתח גניאולוגית כניסיון שקרי לעורר באדם סבל כתשלום על 13 הפילוסוף הילארי פטנאם סבור גם הוא שגישתו של ניטשה דומה חובותיו . לניסיונות של הוגים אחרים למקם את הפרט מעבר למסורת זמנו ולהציע מוסר אחר . אולם הדבר יוצר עיוותים, כגון התעלמות מערכים מסוימים, או העצמת ערכים אחרים מעבר למקומם . אילו ביקש ניטשה לבטל את המוסר, היה עליו להיות שרירותי לגמרי ולא להישפט על-פי ערכי מוסר קודמים . אך למעשה, אין אפשרות לחרוג מגבולות ההבנה התרבותית בה הפרט התחנך, ומחשבתו של ניטשה צומחת בהכרח ביחס לתפיסות קודמות . ניטשה מלמד צורה מסוימת של מוסריות, גם אם הפוכה ברובה מן המקובל . חרף התנגדותו למוסר כללי, הוא מציע חוק כללי של חיוב העמדה האינדיבידואלית במובהק . בכך הוא מכין את הקרקע לעמדה הפוסטמודרנית המאמצת רלטיביזם קיצוני, כאשר לכל אדם ערכים שלו עליהם לא ניתן לערער . ניטשה מעודד את האדם ל...
אל הספר