הבשורה על-פי ניטשה 54 61 קאופמן, מזהים בו מודל פסיכולוגי בלבד, כטיפוס אקטיבי ושופע כוח יוצר . מצד שני, העל-אדם מתואר רבות כדיוניסוס וכילד, המבטא את רצונו לעוצמה מתוך תום וחיוב הקיום, ונענה בטבעיות לדחפיו . מעמדה זו, נראה שהגותו של ניטשה מבקשת להוביל להכרה ולהתמזגות בעולם הכאוטי, והעל-אדם מצטייר כטיפוס המתנער מן התבונה כרצונו, ודבר אינו מנחה אותו מלבד שירות עצמו . אלבר קאמי מדגיש היבט זה, ומקשר את האידיאל לנאמנות מלאה של היחיד למציאות עצמה . על-אדם זה דווקא נמנע מריסון עצמו, כשטף ספונטני מתעצם . ניטשה, הסבור כי הגוף מהותי מן הנפש, מזהה את הפעולה המושלמת עם האינסטינקט . לפיכך הוא משבח לא פעם את האדם הרודף אחר דחפיו, ומציין 62 לטובה את האדם המטפח בעצמו את החייתיות . כאמור, המחקר מציע טווח רחב של אפשרויות להבנת המושג על-אדם . קן גמס למשל מסביר את העל-אדם כסינתזה בין מושג העבד והאדון . מחד, קיימת בדמותו מורכבות פסיכולוגית בדומה לעבד, ומאידך קיימת בו אקטיביות ורצון חזק של האדון . בעזרת התבונה העל-אדם מחנך את עצמו באופן מחמיר לכדי 63 פרשנות ניתוב רצוי של יצריו, וכך הוא מתעלה מעל לחולשותיו של ...
אל הספר