306 פרק ארבעה עשר את זה, והאדם החירש או כבד השמיעה מקבל מידע לשוני, שמיעתי וחזותי גם יחד . אך בהשוואה בפרק זה לא נעסוק בשני הערוצים המרכיבים את התקשורת בעברית מסומנת, אלא נתמקד בערוץ הסימון בלבד, מהסיבה הבאה : כאשר מתקשרים עם אדם חירש בעברית מסומנת, אין כל ספק שהמסר המסומן נגיש לו לחלוטין . אך קשה לדעת איזה חלק מהערוץ הקולי הוא קולט . ישנה שונות מרובה בין אנשים חירשים לבין כבדי שמיעה מבחינת יכולת תפיסת הדיבור . גם שני אנשים בעלי אותה מידה של ירידה בשמיעה עשויים לנצל במידה שונה את שרידי השמיעה שלהם לצורך הבנת הדיבור . ראשית, כל אדם חירש קולט רק חלק מסוים, השונה מאדם לאדם, מהאותות האקוסטיים המרכיבים את רצף הדיבור . ושנית, מתוך האותות האקוסטיים שקלט, עליו לשחזר את המסר המועבר . יכולת זו תלויה במשתנים רבים, ובהם מידת ידיעתו את השפה המדוברת . בשל כך, ילדים חירשים צעירים מאוד, שהיכרותם את השפה המדוברת מוגבלת, יתקשו יותר במשימה זו . לאדם השומע המשתמש בעברית מסומנת נדמה פעמים רבות שהוא מעביר מסר שלם ; נדמה לו ששני הערוצים — הדיבור והסימון — נקלטים במלואם על ידי בן שיחו החירש או כבד השמיעה . אך...
אל הספר