288 פרק שלושה עשר ולימדו אותנו . אנחנו קלטנו את הסימנים . גרנו אז במושב בכפר רות . במושב הייתי עם שומעים בגן ילדים . שנאתי להיות עם השומעים . הילדים השומעים רצו לשחק איתי אבל אני בניתי סביבי חומה . תמיד אמרתי, אם שומע יתקרב אליי אני אפרק אותו . לא רציתי אותם . לא הרגשתי שווה אליהם, הרגשתי שהם חושבים את עצמם . שיחקתי לבד כל הזמן בגן . פעם בשבוע הייתי מגיע למיח"א, גן לילדים חירשים . קלטנו וספגנו סימנים מהילדים והגננות . היו כמובן ספרים, חוברות עם ציורים ועם סימנים . . . הייתי בעצם משלב בין המילים והסימנים, וככה נוצרה השפה שלי . במיח"א הרגשתי כאילו הגעתי "הביתה" . הייתי בין השווים . . . היה קל לדבר, לפטפט עם כולם, לשחק . מאוד נהניתי . אחרי הגן למדתי בבית ספר משולב . היו כמה מקצועות שהייתי עם החירשים, אבל רוב המקצועות כמו מתמטיקה גיאוגרפיה הייתי עם השומעים, והיה לי תרגום לשפת סימנים . לא היה אז בתקופה שלי את העניין הזה עם השיטה האוראלית בלי שפת סימנים, זה לא היה משהו שהיה אסור . בזמני כבר היה מותר להשתמש בשפת סימנים . שתים עשרה שנים הייתי בבית ספר משולב . אבל לא באותו בית ספר . בגלל העבודה...
אל הספר