קולות מן הקהילה 277 סיפורה של אורנה לוי : מילדה בכיתת חירשים למורה מוסמכת ילדות נולדתי ילדה חירשת במשפחה חירשת . שפת הסימנים היא השפה הראשונה שלי, והעברית היא שפה שנייה . למדתי בכיתה של ילדים חירשים בבית ספר רגיל . היה לי נהדר בכיתה . במסגרת בית הספר יצאנו מיידי פעם לטיולים, למוזאונים ולהופעות . כשנסענו למוזיאון למשל, כיתת החירשים הצטרפה לכיתות האחרות . במוזיאון, המדריכה הייתה נותנת לנו הסבר על התערוכה ועל המוצגים, אבל לא הביאו לנו מתורגמן . אנחנו, החירשים, היינו מביטים מסביב בשיעמום . אני התבוננתי במדריכה אך לא הבנתי דבר, ולכן הייתי מתחילה לפטפט ( בסימנים ) עם חבריי, וזה כמובן הפריע . המורה הייתה כועסת עליי וגוערת בי : 'אורנה, שבי בשקט ! אורנה, תקשיבי ! ' אמרתי לה 'טוב, בסדר, אני אקשיב' . שוב הסתכלתי על המדריכה והתאמצתי להבין אותה, אך שוב לא הבנתי דבר . ההבטחה שנתתי למורה פרחה מראשי, ושוב חזרתי לפטפט עם החבר'ה . כשחזרנו לבית הספר המורה שוב נזפה בי 'אורנה, את לא בסדר, את תמיד מפריעה לנו' . בבית, כשחשבתי על כך, לא הבנתי . למה תמיד אני היא זו שמפריעה ? למה כולם יושבים בשקט ורק אני מפטפטת...
אל הספר