252 פרק שנים עשר התקופה הראשונה : מ- 1932 עד שנות השבעים כאמור, המוסד החינוכי העברי הראשון לחירשים בארץ הוקם בשנת 1932 6 בירושלים . הוא פעל במתכונת של פנימייה, ושהו בו ילדים החל בגיל 4 . לבוגריו הוא זכור כמוסד נוקשה שהונהגה בו משמעת ברזל . הגישה החינוכית בבית ספר זה הייתה אוראלית . תלמידים שנתפסו מסמנים, הוכו . אך כאשר הם היו בטוחים שאיש אינו רואה אותם, נשלפו הידיים מאחורי הגב, ושיחות ערות התנהלו בסימנים . למרות הדגש החזק על חינוך אוראלי למורים עצמם היה ידע בסימנים, שכן בבית הספר בברלין, שבו למדו, השתמשו בשפת הסימנים הגרמנית דאז, בעיקר בפעילויות בשעות הפנאי . כשנוסדו בתי ספר נוספים לחירשים ( בתל אביב ב- 1941 בהנהלתה של הגב' בטי מילר-לטה, שהייתה גם היא מורה בבית הספר בברלין, וב- 1949 בחיפה בהנהלתו של ד"ר אברהם צליוק ) , נקטו אף הם בגישת החינוך האוראלי שהייתה נהוגה בבית הספר בירושלים . גישה זו שלטה במערכת החינוך בארץ עד אמצע שנות השבעים, כפי שמלמד הכתוב בערך 'חרשות-אלמות' באנציקלופדיה העברית, שנכתב ב- 1966 בידי ד"ר צליוק : 'היום אין חולק על כך שהשיטה האוראלית היא היחידה שבכוחה, בסופו של ...
אל הספר