סיכום השער הראשון 217 זה לזה על פי רוב באופן סימולטני ; ברמת המבנה הפנימי של המילה — המרכיבים השונים של מבני המסווגים ופועלי ההתאמה מתבצעים בו-זמנית ; והמבנה הפרוזודי של השפה מאפשר גם הוא להביע בו בזמן כמה מנגינות ויזואליות באמצעות הפנים . שנית, שפה זו מנצלת את יכולתה להביע יחסים מרחביים בצורה ישירה כדי לקודד באופן מלא יותר קטגוריות דקדוקיות הקשורות ליחסים מרחביים אלו . מבני ההתאמה בפועל ומבני המסווגים מעבירים, נוסף על האינפורמציה התחבירית כגון מיהו הנושא או המושא של הפועל, גם מידע על התפקיד המרחבי ( מוצא ויעד ) של המשתתפים בפעולה ועל תכונות פיזיות המאפיינות אותם ( באמצעות תבניות כף היד במבני מסווגים ) . כמו כן, ייתכן שהערוץ החזותי מכתיב אילוצים מסוימים . נראה שסדר המילים במשפטים המציינים יחסים מרחביים, המחייב לציין את הרקע לפני הדמות או ההתרחשות ( פרק שמיני ) , קשור לאופן שבו אנו קולטים דמות ורקע בערוץ החזותי . מה כל אלו יכולים ללמד אותנו על טיבה ועל טבעה של השפה בכלל, ועל הקשר שבין המבנה הלשוני של השפה לערוץ הפיזי שבו היא מועברת ? שאלות אלו יהיו מוקד דיוננו בשער השלישי . אך לפני שנפנ...
אל הספר