106 פרק חמישי כאשר צורת הפועל נקבעת על פי הנושא, אנו אומרים כי הפועל בשפה זו מ ת א י ם לנושא, או מ צ י י ן ה ת א מ ה לנושא . יש שפות רבות שבהן הפועל מציין התאמה לנושא : ערבית, צרפתית, ספרדית, איטלקית, גרמנית, רוסית, טורקית ועוד רבות אחרות . בשפות אחרות הפועל מציין התאמה הן לנושא והן למושא . הדבר מוכר גם ממשלבים ספרותיים של העברית . לדוגמה, הפועל ראיתיו מציין התאמה 1 הן לנושא אני ( על ידי הצורן -תי ) והן למושא הוא / אותו ( על ידי הצורן -ו ) . בעברית צורן ההתאמה למושא אינו הכרחי . ניתן להביע אותו הרעיון באמצעות כינוי פרוד — אותו ( ראיתי אותו ) . אך יש שפות שבהן צורן ההתאמה למושא, כמו צורן ההתאמה לנושא, הוא חלק בלתי נפרד מצורת הפועל . כך הוא הדבר בערבית, בסורית חדשה, בסווהילית, בהונגרית ואחרות . יש אף שפות שבהן הפועל מציין התאמה לנושא, למושא הישיר ולמושא העקיף ( כך שהצירוף 'נתתי לו אותה' יבוטא כמילה אחת, כדוגמת 'נתתִיהָלו' ) . לא כל השפות מציינות התאמה בפועל . באנגלית למשל נטיית ההתאמה מוגבלת מאוד : בהווה הפשוט יש לפועל רק שתי צורות — גוף שלישי יחיד ( המקבל סיומת s - ) , וכל יתר הגופים שא...
אל הספר