96 פרק רביעי במשפט 9 כינוי הגוף המתפקד כמושא של לפגוש , חוזר לנקודת ההתייחסות א, שהיא נקודת ההתייחסות של הילד . מכאן שמשמעות כינוי הגוף במשפט היא 'הילד' ( 'הילד רצה שאני אפגוש אותו עצמו' ) . במשפט 10 כינוי הגוף המושאי מכוון לנקודת ההתייחסות ב, שאינה מזוהה עם הילד . לכן ברור שהמשמעות היא שהילד רוצה שאפגוש מישהו אחר . אם כן, המשפט שהיה דו-משמעי בעברית, אינו דו-משמעי בשפת הסימנים . הצבעה על נקודה א או על נקודה ב יוצרת שני משפטים בעלי משמעות שונה . אנילרצותאינדקס א ילד אינדקס ב ( משמעות ב ) אינדקס א ( משמעות א ) לפגוש איור 4 . 4 : יצירת נקודות התייחסות פותרת את דו-המשמעות נסכם את מה שמצאנו עד כה : בשפות סימנים רפרנט המוצג לראשונה בשיח משויך אל נקודה שרירותית בחלל . נקודה זו מייצגת את הרפרנט בשיח, וכל הצבעה עליה כמוה ככינוי החוזר לרפרנט זה . רפרנטים שונים משויכים לנקודות שונות בחלל, וכך נמנעת במקרים רבים דו-משמעות . ההשוואה בין מערכת כינויי הגוף בשפות הסימנים לזו של שפות מדוברות מעלה שאלות מעניינות באשר להגדרת המושג 'כינוי גוף' . כמה כינויי גוף יש בשפת סימנים אחת ? אם לכל שם עצם בשיח ניתן ל...
אל הספר