178 מדברים ביחד — הורים וילדים תיאור המקרה 1 שש ו- 29 דקות בְּבוקר השבעה לאוקטובר בבית בקיבוץ בעוטף עזה, ההורים ממהרים לממ"ד, שבו ישנות בנותיהם, עדי ( שם בדוי ) בת הארבע ואחותה בת השנה . עוברות דקות וההודעות ב׳ווטסאפ׳ והקולות מבחוץ מבהירים שלא מדובר ב׳צבע אדום׳ רגיל . הקיבוץ מלא מחבלים, והם שומעים אותם מתקרבים לביתם . התינוקת יונקת ושקטה באופן חריג . עדי מבוהלת ואמה מהסה אותה, וכשקולות הירי והדיבורים קרבים לדלת הממ"ד היא מכניסה אותה לסל הכביסה הגדול שעומד בממ"ד, ומכסה אותה בכריות . עדי השקטה מבלה את ארבע השעות הבאות בסל הכביסה, כשהוריה מהסים אותה בכל פעם שהיא זזה, ומגינים על סל הכביסה בגופם . עדי שוקעת בתרדמה עלפונית שממנה תקיץ רק כאשר הוריה יחלצו אותה מסל הכביסה, סמוקה ומיובשת . בערב המשפחה מחולצת בשלום בידי הצבא, ומפונה — ככל אנשי הקיבוץ — למלון . עדי נשארת שקטה מאוד, מדברת רק בלחש . היא ממעטת להתנועע ולשחק, נצמדת להוריה בכל שעות היממה ומתעוררת בפחד בלילות . מדי פעם היא מתפרצת בעקבות דברים קטנים, התנהגות שלא אפיינה אותה בעבר . רקע בלב האירוע הטראומטי שעברה עדי ( כמו אלפי ילדים מהנגב ...
אל הספר