80 בגיא צלמוות נדב, שהיה חובש קרבי, רצה לצאת מייד החוצה עם תרמיל עזרה ראשונה ולראות אם יש אנשים שזקוקים לעזרתו, ואולם בבית לא היה כל כלי נשק וגם הטלפון התנתק . שלומית, שהייתה בסוף ההיריון, התחננה לפניו שלא יצא החוצה וישאיר אותה לבד כשהיא עלולה לפתח צירים בכל רגע . נדב נכנע ונשאר בממ"ד . השעות חלפו לאיטן, והחרדות שטפו אותו . בייחוד דאג לאחותו התאומה, שהתגוררה גם היא באחד מיישובי העוטף . השהייה במרחב הקטן בדחיסות עם הוריה של אשתו עוררה אצלו תחושות של מחנק פיזי ונפשי, חרדה, מצוקה ובייחוד חוסר אונים לנוכח ההבנה שהם מוקפים מחבלים . הזמן הלך והתארך, ורק לאחר 14 שעות נשמעו רעשים בבית . הכול נדרכו, ואז נשמעו דפיקות על דלת הממ"ד בלוויית צעקות ׳אנחנו חיילי צה"ל׳ . נדב התקרב לדלת בזהירות, ורק אז אִפשר לעצמו להאמין שאולי הם ניצלו . הוא ביקש מהם פרטי זיהוי, ולאחר שהשתכנע פתח את הדלת . כשיצאו מהממ"ד עודכן נדב בטלפון שאחותו נעדרת . הוא החל לתכנן לחפש אותה, ואז התקבל מידע שהיא נחטפה . יומיים לאחר מכן נמסר לו שמצאו את גופתה . עוד כמה ימים נדרשו לזיהוי הסופי, ולאחריו התקיימה הלוויה . בעקבות האירועים הסת...
אל הספר