114 שמעון לוי בפרק הראשון ) . אז כתוב כי "וַתִִּפְָּקַחְנָה עֵינֵי שְֻׁנֵיהֶם, וַיֵָּדְעוּ כִִּי עֵירֻמִֶּם הֵם, וַיִָּתְפְְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַָּעֲשֶׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת" ( בראשית, ג 7 ) . תפירת החגורות מעלי תאנה היא פעולת כיסוי התחת הראשונה בהיסטוריה, ככל הנראה אחת הפעולות התיאטרוניות-מוקיוניות המצחיקות ביותר בתולדות האנושות . האם הם מתביישים מפני האל ? או אולי מפני הנחש המשמש להם "תודעה אחרת" למוֹד בה את עצמם, כשלפתע הם רואים את עצמם בעיניו הפקוחות מזמן ? הנחש, שרק לכאורה דחוק לעמדה משנית בקטע הזה ולמעשה הוא האנטגוניסט והמניע העיקרי של העלילה, כמו לוחש בהיצד לעצמו, לזוג הראשון ולקהל המלאכים שמסביב : "נו, מה אמרתי לכם ? גם עיניים פקוחות, גם לא מתים . . . " . מעמדו כמשקיף, אם זדוני, כפי שפירשה בעיקר הנצרות, אם כמי שמככב בדרמת התודעה האנושית במקום ובזמן שהאל לא רצה, הוא מרכזי . "וַיִָּתְחַבֵַּא הָאָדָם וְאִשְֻׁתִּוֹ מִפְְּנֵי יְהוָה אֱלֹהִים בְַּתוֹךְ עֵץ הַגַָּן" . בתמונת החיפוש והווידוי העקיף, תיאטרונית במיוחד היא קריאת האל לאדם "אַיֶָּכִָּה ? " . השאלה מצחיקה : מה, אלוהים באמת לא יו...
אל הספר