12 שמעון לוי במלוא מובן המילה כי אינה מעניקה קול לבריאה, הנותרת אילמת מבחינה דרמטית . אפילו אדם וחוה, שבסיפור הראשון של בריאתם הונחו איך לפעול בעולם, גם הם עדיין אינם עונים לבוראם . הדיאלוג העיקרי במעשי הבריאה הוא אפוא פרפורמטיבי, ומהותו אי-שוויון מוחלט ועקרוני בין האל, ה"מדבר" את האין, כלומר הופך בדיבור את האין לדָבָר באמצעות המילים, לבין הבריאה, בת-שיחו השותקת . למעט הפעלים "וַיַבדֵל" או "וַיַעש", עד סיפור הבריאה הראשון של אדם נבראת אפוא מרבית הבריאה באִפנון ( מודוס ) הפרפורמטיבי א . מ . ר . , לעיתים בתוספת המילה הפרפורמטיבית "ויקרא" . לעומת זאת, הרפלקסיה האלוהית על הבריאה מובעת ב"וירא ( כי טוב ) ", שאינו דיאלוגי . יש קרבה בין "פרפורמטיביות" במובן הסמנטי-פילוסופי לבין "פרפורמנס" כמופע . מנקודת מבט תיאטרונית, האל העברי אינו רק הגיבור הראשי של התנ"ך, אלא הבמאי-היוצר של הצגת היקום כולו . בראשית הוא ברא את העולם כולו כבימה ; אז ברא, יצר ובנה את האדם ומינה אותו להיות נושא צלמו ( לפי אחת הגרסות ) , כשחקן ראשי השולט בבימה ומשחק עליה . השהות בגן-עדן הייתה לאדם ולחוה, אם כי בדיעבד, מעין תקופה...
אל הספר